כהקדמה נזכיר שאין המדובר כאן על טיפול פסיכיאטרי הוגן שבו הפסיכיאטר נותן למטופל כדור על מנת לעזור לו להתאזן ולהיות יכול לקבל את הטיפול העיקרי שהוא הטיפול הנפשי שבמהלכו הכדורים יושלכו אחר כבוד והמטופל ימשיך בכוחות עצמו. המדובר כאן הוא על הטיפול הפסיכולוגי על כל שיטותיו וגווניו וגחמותיו.
בנוסף, אין המדובר כאן על האנשים עצמם או על אנשים שלמרות שהם פסיכולוגים (וכדומה) הם יראי שמיים מחוברים לה' באמת והם לא מטפלים באמצעות השיטות המנותקות שהם למדו בשביל לקבל את התואר.
ובעיקר, אין כאן כתב האשמה או תלונה או קיטרוג על הפסיכולוגים שבסך הכל עושים את מה שהם למדו ורבים מהם באמת רק רוצים לעזור ומלאים בכוונות טובות אנו רק באים לעורר את תשומת לבכם ולהזהיר מפני הנזקים.
ונקודה אחרונה, לאנשי ה"הכל או לא כלום", לכל כלל יש יוצאים מן הכלל המדובר כאן הוא על הקו הכללי הרווח ועל מה שקורה בדרך כלל.
מטרת האדם בעולם הזה
מטרת האדם בעולם הזה היא: לספק את הרצון העמוק ביותר שטמון בנו ומניע את כל מעשינו- לדבוק ולהתחבר לה', שהוא שפע של טוב עמוק בוער ואמיתי עד שנהיה בעצמנו ביחד איתו מעיין נובע של טוב בוער לנו ולסביבתנו.
זו הייתה מאז ומעולם מטרת היהודי בעולם ובכך עסקו כל גדולי הרבנים ותלמידי החכמים וגדולי המוסר במשך אלפי שנים עוד לפני שבכלל מישהו בעולם הגיע למסקנה שיש נפש, לא כל שכן לטפל בה או לנסות לקדם אותה באיזה תחום שהוא.
אנשים רבים, שמטרת חייהם היא המטרה שאותה ציינתי פונים לטיפול פסיכולוגי, המאמר הזה נועד להסביר מדוע זה תהליך הרסני באופן כללי (לכל אדם) ובפרט ליהודי שרוצה לחיות חיים של חיבור בוער לקב"ה ולעצמו.
- ברגע שהאדם הוא לא ירא שמיים, לא מחובר באמת לתורה ומצוות ולא בוער ודבוק בה' (או לפחות בתהליך כזה) אין לו יכולת להביא את האדם שמולו למקום שהוא לא נמצא בו. אין לו בכלל ציור בראש של אדם שנפשו דבוקה בה' וקל וחומר שאין לו יכולת להביא אדם אחר לשם אם את עצמו הוא אינו יכול להביא.
- שחתת מידות טובות בשביל לפתור בעיות התנהגויות:
- אדם שהוא טיפוס מרצה, מפחד מעימותים, עלול להפך לתוקפן עם טיפול פסיכולוגי כי אין לו אנך להתיישר לפיו. אין לו את הגבולות של ההלכה שיגנו עליו. גם לא הגבולות הנפשיים שיעזרו לו להתדייק ולהגיע למקוםו מדוייק שבו הוא מביא את עצמו מצד אחד אבל לא פוגע ולא מתגאה מצד שני.
בלי חיבור לה' והגנה הלכתית שתדריך אין יכולת אמיתית להגיע לענווה אמיתית שיש בה עוצמה. - הטיפול הפסיכולוגי הוא מנותק מה' מעצם מהותו (ולכן הוא לא יעיל לעומק) בלתי אפשרי להיות מחובר למציאות שה' ברא ולקבל ריפוי אמיתי ושלווה אמיתית בלי חיבור לה', יוצר המציאות, בלי נתינת אמון בטוב של ה' עד הסוף. כל הטיפול הפסיכולוגי הוא מנותק מזה ולכן מנתק את המטופל ממטרת חייו.
- יצירת "בעיות נפשיות" עם שמות ארוכים לדברים פשוטים שהם חלק מתגובות נפשיות רגילות וניסיון להביא את המטופל "להשלים" עם הבעיה שלו גורם ליצירת סטיגמה מייאשת שמקשה על הריפוי, פטור מעבודה עצמית לטווח הארוך, נעילת דימוי עצמי לכל החיים, עצבות ודיכדוך קלים קבועים בשביל לפתור סימפטום התנהגותי של "פחדים" למשל.
- הפיכת המטפל לאדם המושיע, החכם הגדול, שמבין ויודע גורמת למטופל לסוג של חוסר אונים נרכש. במקום הטלת אחריות מלאה על המטופל ללמוד את עצמו, להתחבר לעצמו ולגדל את עצמו ובכך ליצור עובד ה' אמיתי שעולה מיום ליום.
- אדם שהוא טיפוס מרצה, מפחד מעימותים, עלול להפך לתוקפן עם טיפול פסיכולוגי כי אין לו אנך להתיישר לפיו. אין לו את הגבולות של ההלכה שיגנו עליו. גם לא הגבולות הנפשיים שיעזרו לו להתדייק ולהגיע למקוםו מדוייק שבו הוא מביא את עצמו מצד אחד אבל לא פוגע ולא מתגאה מצד שני.
- כל "טיפול" נפשי הוא בפשטות עבודת מידות בסיסית (שנעשיית בצורה עקומה מאד וממש לא לפי ההדרכות העמוקות של הרב וולבה וגדולי המוסר גם במקומות תורניים וישיבות רבות בימינו ומכאן חוסר האונים של חלק מהציבור הדתי והחרדי).
כאשר אדם הולך ל"טיפול" במקום להבין שהנפש שלו צורחת לעזרה ומתחננת שיתחיל לבנות את עצמו ולהיכנס למהלך של עבודה פנימית ארוכה לכל החיים עם הקדשת זמן באופן קבוע יום יום כחלק מעבודת ה' לגידול הנפש שה' נתן לו, הוא מעקר את כל מטרת ביאתו לעולם (לדבק את נפשו בה') הוא הופך דבר פשוט למורכב ומסובך ללא סיבה ("בעיה נפשית") והעיקר – הוא לא יזכה לריפוי ואושר אמיתי ולדבקות בה' שהרי הוא רק הולך "לטפל" באיזו "בעיה" של חרדות או דיכאון במקום להיכנס למהלך עמוק של עבודה פנימית שתופעות הלוואי שלה הם שאין חרדות ודיכאון אבל עיקרה הוא, "עז וחדווה במקומו", חיבור לעוצמה ולשמחה וכדברי רבי נחמן מברסלב להתאהב בעצמו עם ה' יתברך, לבעור בתשוקה לה'. - חלק גדול מעבודת ה' העמוקה שמרפאה את הנפש כוללת הסכמה לחוות את הכאבים הנפשיים בעומק, להיכנע ולזעוק לעזרה לה' ואז לבחור מחדש. (הקלק להרחבה-בקרוב)
הטיפול הפסיכולוגי עוד לא הגיע לגלות את עומק הפשטות של הדבר הזה כי הם מנותקים מה'.
הדבר היחיד שהם טוענים שהוא היום מוכח כטיפול הפסיכולוגי היעיל ביותר בעולם הוא טיפול סיביטי "נוגד-המנעות" (שוב, להמציא מילים מסובכות לדברים פשוטים ובסיסיים) שהוא מהווה חלקיק מהתהליך שתואר בתחילת פיסקה זו וללא תופעות הלוואי הנוראות שהם אונסים את מטופליהם לחוות ביחד איתו. - חלקים בטיפול מגיעים ממש לגבולות ההלכה והיכולת של המטפל להיות בקיא בגמישות ההלכתית (הרחבה מאד מאד מאד!) היא יסוד בסיסי בטיפול (אפילו אם הוא מפנה לרב לפסיקת הלכה למעשה). היכולת הזו נרכשת רק מתוך יראת שמיים ורצון עמוק פנימי של המטפל שלא להכשיל את המטופל בעבירות מצד אחד ולאפשר לו את הגמישות ההלכתית לכל אורכה ורוחבה (ואתם לא תאמינו עד כמה). גם כאן, ההלכה יוצרת גבולות מסויימים שמגנים על המטופל ומאפשרים לו להשתחרר עד הסוף בלי לפחד ובלי לחשוש ובכך לעורר את כל המערכת הרגשית שלו לפעולה. מיותר לציין שאין לשיטות שמנותקות מה' שום חלק ביכולת הזו.
- "איבחון" "בעיות": כאשר פסיכולוג או מטפל מעיז לאבחן את המטופל או לתת לו דיאגנוזות הוא גורם לו לנזק ברוב המקרים מאחר ואף אחד לא יודע בדיוק מה נמצא בליבו של המטופל (בעיקר המטופל עצמו שזהו שורש הכאב שלו) וכאשר המטפל "מאבחן" על פי החוכמות שהוא למד, מתוקף הסמכות שעצם הטיפול יוצר הוא אונס את המטופל לדברים שאינם מדוייקים לנפשו ויוצר בכך נזקים ארוכי טווח, העצמה של הבילבול הפנימי וחוסר יכולת של המטופל ליישם או ליצור שינוי עמוק.
הדרך היחידה היא להבין שרק "לב יודע מרת נפשו" והתפקיד של המטפל זה לעזור למטופל להבין את עצמו כמו שאומר הפסוק "מים עמוקים, עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה". להיות איש תבונות שיודע שהעצה היא בלב האיש שיושב מולו ולא אצלו זו מהות המטפל! כן זה דורש הרבה ענווה.
- יעילות הטיפול הפסיכולוגי: מחקרים רבים על עצם מהות הטיפול הפסיכולגי מגלים את העובדות הבאות- ישנן למעלה מ400 שיטות טיפול שונות שלכולן יש את אותן אחוזי ההצלחה(!) כיצד זה יתכן?
מכיוון שהטיפול מצליח למרות השיטות ולא בזכות. ואלו לא המסקנות שלי אלא בעצם המסקנות של החוקרים עצמם.
כלפי מה הדברים אמורים? אחד היסודות של הנפש הוא הצורך העמוק באהבה והערכה. החוסרים העמוקים באהבה והערכה מביאים את האדם לפחדים, חרדות, אלימות, אהבות רעות (ניאוף לסוגיו) ועוד ועוד.
כאשר מטופל יושב שעה שלמה לאורך תקופה ארוכה עם אדם שאוהב אותו ומקשיב לו בצורה עמוקה, נפשו תבריא באופן אוטומטי רק מעצם הנוכחות שלו שם.
המטופל ירגיש אהוב מעצם השהות עם אדם אוהב וירגיש ערך עצמי אמיתי בעקבות ההקשבה העמוקה. גם החוקרים עצמם הסיקו במחקר שההסבר היחיד לאחוזי ההצלחה הדומים הוא ה"בונדינג" שיש בין המטופל למטפל שהוא העיקרי. וגם כאן בולט הנזק שיגרם למטופל מאדם שאינו ירא שמיים! לקבל אהבה והערכה בעוצמה כזו מאדם גוי או חילוני למחצה שליש ורביע (בהשקפה, לאו דווקא בקיום מצוות בפועל) גורם לחיבור עמוק למטפל שמייצג באופן תת-הכרתי סתירה עמוקה לכל מטרת חייו של המטופל ובפרט אם הוא אינו מלמד אותו לקחת אחריות, להכיר את עצמו ולהמשיך בעבודה פנימית למשך כל ימי חייו.
אפשר להאריך בזה עוד ועוד אבל אני חושב שהדברים ברורים ומספיקים. ישנם מטפלים רבים שהם יראי שמיים ויודעים לעזור לבן אדם לגלות את עצמו ולצאת מגלות הנפש הפנימית לחיים חדשים של בעירה ושמחה ואושר מתוך חיבור עמוק לה'.
באהבה והצלחה
