אסור ומותר ברכה וקללה ולא עונש (ראה)

בפרשה שלנו נאמר:
"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה".

כתוב בספרי המוסר שהקב"ה לעולם לא מעניש או נותן שכר אלא זה הכל סיבה ותוצאה טבעית כמו לגעת באש שזה שורף אבל אף פעם לא שמתי לב שזה ממש כתוב בתוך הפסוק כאן. שימו לב, לא כתוב נותן עליכם, כנותן עונש או קנס, אלא "לפניכם".

זה כמו אחד שמכניס אותך רגע לאיזה מקום ואז אומר לך תשמע אני בניתי פה את העסק הזה והנה ס'תכל כאן לפניך יש כך וכך וכאן יש כך וכך.

והעולם הזה מלא בחוקים שונים שרק חלקם הוא חוקי ה"איסורים" או ה"מצוות" אבל כולם חוקי טבע:

• חוקים פיזיים: אש שורפת (אף אחד לא מכניס יד לאש ומתעצבן שהוא נשרף), חשמל מחשמל, כוח המשיכה מושך. אף אחד לא מפיל את עצמו ומצפה שלא לפגוש את הקרקע…
• חוקים נפשיים:
  • הנאה – החוק הוא שהיא הולכת ודועכת. אפילו בין הביס הראשון לעשירי ההפרש הוא פי שמונה.
    הנאה זו חוויה שצריך לחוש. החוק השני הוא שבלי מתינות ההנאה פחותה. מהירות הורסת הנאה, תאכל מהר תהנה פחות.
    ולכן אתה לא יכול לאכול במהירות ובלי לעצור ולצפות שתהנה מהאוכל באמת. זה לא עונש זה ככה בנוי העסק.
    הכוזרי אמר שהמבחן לברכה בכוונה זה שהאוכל יותר טעים. זה משהו פיזי.
  • פחד ואהבה – אם יש פחד, אין אהבה. מי שמפחד ממישהו – לא יכול לאהוב אותו באמת. מי שהילדים שלו (אשתו\תלמידים) פוחדים ממנו הם לא יכולים לאהוב אותו.
    מצד שני, אם אין יראה ממך ואין לך גבולות גם לא יכולים לאהוב אותך כי הנפש שלהם ישר תרצה לנצל אותך.
    ולכן אתה לא יכול להפחיד או לא להציב גבולות ולצפות שהם יאהבו אותך, זה לא הולך זה לא עונש.
  • כנות ושמחה– אם אין כנות, אין שמחה ואין שלווה. כי בתת־מודע הנפש עסוקה בהסתרה ובחישובים, ולא יכולה לזרום בחופשיות.
    ולכן אתה לא יכול לתכמן אנשים ולצפות להיות שמח… זה לא עונש זה לא הולך.
    
    
• חוקים רוחניים:
  • גלגל חוזר בעולם – מי שעושה רע, הרע חוזר אליו מי שעושה טוב חוזר אליו טוב. בעולם הכללי קוראים לזה קארמה.
  • טומאה – אדם שהולך למכשף והוא בעצם משביע שדים הרי, הם נדבקים בו עצמו ולא רק ב'בבא בובה' שהוא הלך אליו.
    
    
• חוקים רוחניים תורניים:
  • דברים אסורים ודברים מותרים שהתורה מפרטת לנו.

כדי להבין האם באמת ברכה וקללה זה לא עונש\קנס וכו' אלא תוצאה של חוק בא רגע נבין מה זה קללה?

הפעם הראשונה בתורה שבה מופיע משהו זה מעיד שזה השורש שלו.

והפעם הראשונה בתורה שמופיעה קללה עם המשמעות שלה (לא סתם ארור), מה זה אומר, זה אצל נח.

וַיֹּאמֶר: אָרוּר כְּנַעַן, עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו = שורש הקללה הוא עבדות. ושורש הברכה זו בחירה ובחרת בחיים.

אסור ומותר – ההבנה העמוקה

• אסור =  קשור, כבול, חבל סגור.
• מותר = יש חבל, אבל הוא מותר, פתוח, ולכן אפשר לרומם אותו.

מספרים על אדם שרצה לעלות לאוטובוס עם הכלב שלו. הוא שאל את הנהג: "מותר?"
הנהג ענה לו: "אסור מותר, מותר אסור."..

אז בעצם כל מה שיש בעולם שלנו הוא קשור כי זה עולם של טומאה, בספרים כתוב שאנחנו נמצאים בעצם בתוך בטן הנחש.

אז מה ההבדל בין דברים אסורים ודברים מותרים?

• יש דברים שאיסורם מוחלט – קשורים לטומאה ואין אפשרות להעלותם.
• ויש דברים שהקשר שלהם מותר, פתוח – ואז האדם יכול לרומם אותם לקדושה.

למשל לאכול חזיר ולרצות להעלות אותו לקדושה (כיד שיהיה לי כח ללמוד) זה לא ילך כי אי אפשר להעלות אותו הוא אסור, קשור באופן מוחלט ומלא לטומאה.

השלב הבא זה להבין שכשאתה נוגע כאן במשהו, מרים משהו, אתה נקשר אליו, מתחבר אליו, מתרגל אליו וזה אומר שאם אתה לא מצליח להרים אותו אתה נשאר כבול אליו… וככל שעשית יותר את הפעולה אתה אסור אליו יותר.

ממילא אפשר גם להבין את זה הפוך, "אסור" – לא רק מצווה ועבירה אלא כל מה שקושר אותך.

כל דבר שקושר אותך, שמשתלט עליך– הוא אסור – יותר נכון אוסר אותך!
גם אם מצד עצמו הוא מותר.

ומנגד, כל דבר שאתה שומר עליו חופשי ומעלה אותו לקדושה – הוא מותר באמת.

בני הנוער החילונים – החופש שמביא עבדות

דווקא בגילאי 16–18, כשהנוער הכי "חופשי" – הסטטיסטיקות מראות את שיעור ההתאבדויות הגבוה ביותר.
וזו סתירה: הם לכאורה הכי חופשיים, אז למה הם מגיעים למצב של אובדן טעם בחיים עד כדי כך שהם מתאבדים וגם אלו שלא, אתה רואה את העיניים הכבויות?

בא נגדיר מה זה חופשיים?

הרי הם לא באמת חופשיים יותר ממני וממכם, גם אנחנו טכנית יכולים לעשות כל מה שאנחנו רוצים, אנחנו לא עושים כי אנחנו מזהים מה זו מלכודת ואנחנו לא רוצים להילכד בה.

מישהו פעם אמר לי שאני לא יכול להדליק אור בשבת כי אני דתי… אמרתי לו שטכנית אני יכול להדליק את האור בשבת בדיוק כמו החילוני אז מה ההבדל? שאני לא רוצה, כי החלטתי!

תכלס שנינו חופשיים אבל הם עיוורים ולכן נוחים לפיתוי ונלכדים בקלות בדברים שהם אסורים (קשורים) בטומאה, בפיתויים ובהתמכרויות.
ואז נהפכים לעבדים ולא מבינים מה קורה להם.
כשאדם מרגיש עבדות כזו – שאין לו חירות פנימית – הוא מאבד טעם בחיים ומתייאש מהחיים.

כלומר, הם לא מתאבדים כי אין להם חופש, אלא כי הם אסורים בתוך כבלים שמוצצים מהם את נשמת החיים שלהם.

וממילא מובן מכאן שהתורה היא כפי שהזוהר אומר תרי"ג עיטין, תרי"ג עצות איך לחיות את החיים וליהנות מהם במקסימום.

נח אמר: 'אָרוּר כְּנַעַן, עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה' – שורש הקללה הוא להיות עבד.

וגם אצלנו, אתם יודעים, העולם היום מלא 'צעצועים' – טלפון, סרטים, קווי נייעס, תמונות לא טובות… הכול זמין בלחיצת כפתור.

בהתחלה זה בהרגשה חופש – אני יכול לראות הכול, לשמוע הכול, לעשות מה שאני רוצה.
אבל האמת הפוכה: זה לא חופש – זה אזיקים.

אם זה היה קורה מהר אז היינו שומעים את ה'קזיט של האזיקים'… אבל השטן בונה את זה ככה שהבן אדם לא מרגיש ולא שומע את ה'קזיט של האזיקים' כי השטן אוזק אותך לאט לאט וזה כל פעם תיק אחד…

סיימנו את בין הזמנים עכשיו ואני מקווה ששרדנו אותו עם כמה שפחות חברה אזוקים, ויש לנו עכשיו שבת להתאפס ולחזור עם כוחות מחודשים ללימודים וגם כשאזוקים צריך לדעת שיש גם דרכים לפתוח את האזיקים!

שבת שלום!