נר שמיני – תפילה אחת פשוטה
ישבתי מול נרות חנוכה.
נר שמיני.
כל החנוכייה דולקת.
זאת חנוכה.
• לא ביקשתי גדולות.
• לא תיקונים לעולם.
• לא תשובות חכמות.
ביקשתי דבר אחד, הכי בסיסי שיש:
• להרגיש אהוב.
• להרגיש מוערך.
• לא בשכל.
בגוף. בנפש. בלב. בנשימה.
והתפללתי.
באמת.
וככל שהתפילה העמיקה –פתאום נפל לי אסימון.
כולם ככה! זה לא רק אני!
כולם.
כל אדם שאני מכיר.
• גם כל מי שפגע בי.
• גם כל מי שלא ראה אותי.
• גם כל מי שדרש ממני.
• גם כל מי שכעסתי עליו.
כולם עומדים עם אותו חור בלב.
אותו צמא.
אותו חיסרון.
כולם רוצים להרגיש:
• אהובים
• נראים
• חשובים
• מוערכים
וכולם – כמוני – מחפשים את זה בחוץ.
ופתאום זה היכה בי:
איך אני מצפה לקבל אהבה מאנשים שגם הם רעבים לאהבה?
איך אני מחכה שמישהו ימלא אותי כשגם הוא עומד עם ידיים ריקות?
המטריצה שבורה! זו מערכת משובשת!
עולם של מורעבים שמנסים לקחת פירורי אוכל אחד מהשני…???
זה לא יכול לעבוד!
וזה גם לא יתכן!! זה לא יכול להיות!!
זה מוצר בסיס, זה אוויר לנשימה, לא יכול להיות שזה לא יהיה זמין ובקלות!!!
משהו פה לא מסתדר לי ולא הגיוני לי!
אבא, איפה הפתח?
ואז נזכרתי בחז״ל היקרים שלי,
ופתאום משפטים ששמעתי אלף פעם קיבלו משמעות חיה:
• “איזהו מכובד? המכבד.” מהמשנה
• “איזהו אהוב? האוהב.” מהתורה
• "האור החוזר" מספרי הקבלה
לא כהטפה מוסרית. לא כדרישה להיות “טוב”.
אלא כסוד הבריאה.
אם כולם חסרים – הדרך היחידה להתמלא היא להתחבר למקור האהבה, לרצון הפנימי, לאהבת האדם שיש בי, שטבועה בי מאלוהים, להתחבר אליה, להתחבר אליו ופשוט לפרגן ממנה מלא חופניים, למלא אחרים ועל הדרך גם אני אתמלא!
רק שאז הבנתי עוד דבר, כואב לא פחות: צריך להסכים לקבל
• אפשר לאהוב.
• אפשר לתת.
• אפשר להאיר.
ואם אתה לא מסכים לקבל –אתה תישאר ריק.
יש אנשים (וגם אני בתוכם) שלא מספיק יודעים לקבל אהבה.
• מבטלים מחמאה. או מחזירים מחמאה…
• מתכווצים כשמעריכים אותם.
• חושדים באהבה.
• לא נושמים אותה פנימה.
וכשישבתי מול הנרות, עם הדמעות, הבנתי משהו פשוט עד כאב:
זה כאן, זה זמין, זה מיידי, וכמה שזה קל וזמין ומיידי,
ככה קל יותר לשכוח את זה.
פשוט להתחבר למקום שאני רוצה שיהיה לאנשים טוב ולעשות להם טוב ולהיות פתוח לקליטה של האהבה הזו שתזרום דרכי.
כי שם טמונה האהבה האמתית שכולנו כל כך חסרים.
וכאן גם טמונה מטרת החיים בכללה,
להיות נותן כמו אלוהים בעצמו.
1 מחשבה על “פרדוקס האהבה והנתינה”
יפה מאוד מרגש ואמיתי