למה אנחנו אומרים "איש מצליח"?
שמתם לב פעם למושג הזה – "איש מצליח" או "אישה מצליחה"? זה לא ממש נשמע נכון תחבירית. הרי אם נלך לשורש המילה "להצליח", נגלה שמדובר בשורש צ־ל־ח, כמו במילים "לצלוח את הנהר" או "לצלוח משימה". כלומר, אדם שצולח דברים – נכון יותר לקרוא לו "איש צולח" או "אישה צולחת", לא?
אבל כאן נכנסת המשמעות העמוקה יותר. הביטוי "מצליח" הוא בלשון הפעיל – מישהו שמצליח משהו אחר, לא רק את עצמו. וזה מחזיר אותנו למקום היחיד בתורה שבו כתוב "איש מצליח" – יוסף הצדיק. ואיפה הוא היה כשקראו לו כך? בבור. בבית הסוהר.
למה דווקא שם? כי למרות המצוקה, יוסף לא התמקד בעצמו – הוא היה מצליח אחרים. הוא עודד, שימח, טיפל בכל שבורי הלב שסביבו. הוא הפך להיות אדם שמרומם את הסביבה שלו. עד כדי כך, שמינו אותו לנהל את כל בית הסוהר.
ומכאן נולדת ההבנה: איש מצליח – הוא אדם שמצליח אנשים אחרים. שמסייע להם לצלוח את החיים, לעבור משימות, להתגבר על מכשולים. זו הצלחה אמיתית.
כי להצליח לבד – זו לא הצלחה.
