הרב שניאור אשכנזי העלה שאלה מאוד יפה באחד הסרטונים שלו:
מדוע הקב"ה הפך את כל העולם כולו בשביל הנס המוזר הזה של פתיחת פי האתון?
ולא רק זה – האתון הזו היא לא סתם נס רגעי, אלא דבר שנברא בערב שבת בין השמשות, כלומר: זה משהו שהקב"ה מראש תכנן אותו, והכין אותו כבר בבריאת העולם.
הרי כל הסיפור הזה עם בלעם – שהוא הולך בדרך, והאתון לוחצת אותו, והוא מכה אותה, והיא פתאום מדברת איתו…
ואחר כך פתאום הוא רואה את המלאך, שאומר לו שהוא בא להרוג אותו, ושצריך היה להרוג אותו ולהשאיר אותה בחיים, ובסוף הורגים את האתון ומשאירים אותו בחיים…
מה הסיפור פה? כל זה נראה מיותר לחלוטין.
מה זה הוסיף? הקב"ה הרי כבר אמר לו מקודם: "אל תלך לקלל אותם".
אז הוא הלך – והמלאך בא שוב ואומר לו: "אל תקלל אותם".
אז מה התחדש פה? כל הסיפור כולו לא מחדש כלום!
וזה רק צד אחד.
צד שני – בשביל מה בכלל לעשות כזה נס?
אם זה נס שהקב"ה מתכנן מראש מבריאת העולם – זה דבר רציני.
אבל זה לא מסתדר!
הרי הקב"ה לא רוצה לעשות ניסים.
הוא מתאמץ בכל דרך שלא לעשות נס.
ואפילו כשהוא עושה נס, הוא מקטין אותו כמה שאפשר – כדי לא לבטל את עיקרון הבחירה.
זה כלל ידוע, ורואים אותו בהרבה מקומות.
למשל, אצל אלישע הנביא, כשהיה את הסיפור עם אשת עובדיה הנביא:
הוא החביא נביאים במערה, לקח על כך חובות, נפטר, והמלך בא לקחת את הילדים שלו כעבדים לפירעון החוב.
אלישע בא ורוצה לעזור – אז מה הוא עושה?
הוא שואל את האישה: "מה יש לך בבית?"
היא עונה: "בקבוק שמן אחד."
אז הוא שולח אותה לאסוף כלים, למלא אותם, לעבוד קשה – אולי 10 שעות של מזיגת שמן…
ובסוף – היא צריכה למכור את השמן בעצמה.
למה כל זה?
אם אתה רוצה לתת לה כסף – תן לה מטילי זהב וזהו!
אבל לא – הקב"ה רוצה להקטין את הנס ככל האפשר.
אז פה – למה פתאום הוא פותח את פי האתון?
נותן לה לדבר, מעלה אותה מדרגת חמור לדרגת מדברת, שיכולה להתווכח עם נביא, לנצח אותו בוויכוח…
והיא עוד מטיחה בו: "היית איתי כל הזמן, היית רוכב עליי, סמכת עליי – עכשיו אתה מכה אותי?"
והיא מבזה אותו ליד השרים, עושה ממנו צחוק!
זאת לא סתם פתיחת פה רגעית – זה נס אדיר, עם כל המשמעויות!
ולמה? מה זה הוסיף?
הרי שום דבר לא השתנה.
מה שהיה לפני – זה גם מה שהיה אחרי.
והתשובה של הרב שניאור אשכנזי?
עם כל הכבוד – לא מקובלת עליי.
הוא בא לומר שהקב"ה אוהב כל אחד, ורצה להציל אפילו את בלעם.. אז מה?
אני יהודי, יותר טוב מבלעם – אז למה בשבילי הוא לא ברא אתון? אפילו ארבע אתונות?
ובשביל זה הוא יעשה משהו בתחילת בריאת העולם…?! לא הגיוני. דחוק מדי.
אז חשבתי על מהלך שנראה לי שיושב יותר טוב:
אם בלעם היה מצליח לקלל את עם ישראל –
הוא היה משתמש בעין הרע שלו, ובכוח המילים, בזמן שיש רצון לרעה בשמיים,
ואם היה אומר את המילה הנכונה – "קם כלם" – חס ושלום היה משמיד את כל עם ישראל.
עכשיו, אם עם ישראל היה מושמד – מה היה קורה?
כל העולם היה חרב.
למה?
כי לא היה מי שלומד תורה.
לא היה מי שמקיים מצוות.
לא היה קדושה.
והעולם לא היה מתקיים.
ומצד שני – הקב"ה כן היה חייב להביא לעולם נביא כמו בלעם…
אז היינו חייבים לקבל גם אנחנו נביא כזה, בדרגה הזו – שיכול היה, כמו משה, לדעת דעת עליון, לקבל תורה, לקיים מצוות וכו’. הקב"ה היה חייב להביא אחד כזה לעולם.
אבל זה מאוד מסוכן – כי אחד כזה יכול להחריב את העולם.
ובלעם באמת עשה המון נזקים – בעין הרעה שלו, בקללות שלו, בכל מקום שהוא הלך.
אבל פה – הוא ממש רצה להשמיד את עם ישראל, שזה אומר להחריב את כל הבריאה מיסודה.
וזה – הקב"ה לא רצה שיקרה.
לכן הקב"ה הכין את האתון עוד מששת ימי בראשית, כדי לזעזע את בלעם.
בהתחלה הוא אמר לו לא ללכת, ובכל זאת בלעם הלך – מרוב השנאה שלו.
ואז, תוך כדי ההליכה, הוא המשיך להתעקש.
האתון כאבה לו, לחצה לו את הרגל, והוא התחיל להכות אותה ולריב איתה.
ואז הקב"ה פתח לה את הפה – והיא התחילה לדבר איתו מול שרי מואב ושרי בלק.
המטרה הייתה לבזות אותו.
כי בלעם היה הנביא ש"יודע דעת עליון", והנה – אתון פשוטה מתווכחת איתו, והוא לא יודע מה להגיב.
היא עשתה ממנו צחוק מול כולם, ביזתה אותו בצורה בלתי רגילה, וגילתה לכולם שהוא פשוט שקרן.
ואז הקב"ה גילה את עיניו – והוא ראה את המלאך עם החרב ביד.
הוא נבהל פחד מוות.
אמר למלאך:
"אתה רוצה שאחזור? אני אחזור."
והמלאך אומר לו – לא אמר לו במפורש "תחזור", כי הקב"ה לא רצה לקחת ממנו את הבחירה.
הוא אמר לו:
"אם אתה רוצה ללכת – לך. אבל מה שאני אגיד לך – אתה תגיד."
זה לא היה בכפייה, לא אמר לו: "אתה לא יכול לבחור."
הקב"ה לא הכריח אותו. רואים את זה בהמשך – כי בלעם ניסה לקלל כמה פעמים.
ומובא במדרש שהקב"ה שם לו חתיכת מתכת בלשון, בעומק של הלשון.
וברגע שהוא רצה להתחיל לקלל – זה חנק אותו, ולא נתן לו לדבר.
כלומר – בלעם רצה להשמיד את ישראל, ובכך גם להשמיד את העולם ואת כל הבריאה – והקב"ה מנע את זה ממנו.
וממילא – עכשיו מובן למה הקב"ה היה צריך לברוא בריאה כזאת מיוחדת, ולעשות את כל הסיפור הזה, עם כל הנס והמהלך כולו.
כי הוא רצה להראות כמה הבחירה חופשית חשובה,
ושהוא לא רצה לקחת את הבחירה מבלעם,
עד שכבר לא הייתה ברירה, והיה חייב להתערב ומצד שני הוא היה חייב להביא נביא עם יכולות כמו של משה רבינו גם לאומות העולם למרות הסיכון שבזה.
בסופו של דבר – הקב"ה עשה את כל זה בשביל להציל את עם ישראל!!
ובשביל להציל את העולם כולו.
