מאיפה מגיע החשש, העצבות, התסכול? הכל מוודאות שנאבדה ונשכחה!

יום קיץ בהיר. שמיים כחולים. ציפורים מצייצות.
הכול נראה כמו התחלה מבטיחה ליום נפלא –
עד שפתאום, בלי שום אזהרה מוקדמת, נוחת עליך ענן כבד על הלב.
ענן שמרוקן את הכוח, את הרצון, את החשק, את המרץ…
לא רק לעשות – אלא בכלל לחיות.

והענן הזה? הוא יכול לצוץ בכל רגע:
ברגע שאתה פוקח עיניים בבוקר,
כשאתה נכנס הביתה,
או דווקא כשאתה פוגש את אשתך או את ילדיך.

“מאיפה זה בא?” אתה שואל את עצמך.
“הכול היה רגוע עד עכשיו… למה לקלקל לי את מצב הרוח?”

כדי להבין מה קורה, ואיך לצאת מהמצב הזה –
צריך להכיר תופעה שקטה אך מכרסמת: היסוס.

היסוס – שם אחר לספק

היסוס הוא לא רק היעדר החלטיות.
הוא ספק.
הוא הקור שמחלחל ללב החם והאוהב שבתוכך,
ומכבה אותו לאט־לאט.

מאיפה מגיע ההיסוס הזה?
התשובה עמוקה וכואבת:
וודאות שנשכחה.

איזו וודאות?

• כשאני מרגיש תסכול או חוסר ערך – חסרה לי הוודאות שאני טוב, שעשיתי היום דברים טובים ושווים.

• כשאני מתאכזב שבני לא לובש ציצית או לא מברך – חסרה לי הוודאות שאני אבא נפלא שרוצה בטוב, שנותן את כולו, ושהקב"ה – שהוא גם אבא של בניי – מלווה אותנו בדרך שלו.

• כשאני כועס על אשתי בגלל אמירה פוגעת – חסרה לי הוודאות שהיא טובה, שהכוונה שלה טובה, ושהכאב שלה בא מאיזו סערה שהיא עצמה עברה.

• כשאני חי על "ווליום רגשי נמוך" – חסרה לי הוודאות שיש בי טוב ענק, שמחכה להתגלות ולהאיר.

• כשיש ריחוק בזוגיות – חסרה לנו הוודאות שאפשר אחרת. שאפשר לאהוב, לכבד, להתחמם – גם כשאנחנו "קרים" כבר הרבה זמן.

• כשאני דואג לפרנסה – חסרה לי הוודאות שיש לי אבא בשמיים, רחמן ודואג, שדאג לי אתמול, דואג לי עכשיו – וגם מחר.

ומה מקור כל זה?

הספק.
או במילים אחרות – עמלק.
הוא זה ש"קרך בדרך", שמקרר את הלב, שמטיל ספק, שמרחיק אותך מעצמך ומה' יתברך.

לכן אנחנו מצווים לזכור את אשר קרך – כל יום.
לא כדי לשנוא את עמלק – אלא כדי לשוב אל הוודאות.

אז מה עושים?

תבדוק, אחי היקר –
איזה ספק שוכן כרגע בלבך?
מה בדיוק מקרר אותך?
ואז שאל את עצמך – איזו ודאות נשכחה?

אם תזכיר אותה לעצמך –
תראה איך פתאום… הכול מתהפך לטובה.

באהבה,
הרב יוחי דנחי והרב אייל ישראל שטרנליב