יצא לכם פעם להשקיע במישהו מכל הלב?
אבל אז מתחיל לקרות משהו מוזר.
בהתחלה הוא כבר פחות מעריך. אחר כך הוא מתחיל לצפות. אחר כך מגיעות תלונות. אחר כך ביקורת. ולפעמים, בלי שום אזהרה מוקדמת, דווקא האדם שקיבל מכם הכי הרבה מתהפך עליכם בצורה שלא הייתם מצפים אפילו מאדם זר.
אם זה קרה לכם, אתם בטח שואלים את עצמכם: איך זה בכלל הגיוני?
אז מה בעצם קורה שם?
אחד ההסברים מגיע מעולם הפסיכולוגיה.
כשאדם מקבל שוב ושוב, אבל כמעט לא נותן בחזרה, הרבה פעמים נוצרת אצלו תחושת חוב פנימית. עכשיו, רוב האנשים פשוט יגידו תודה, יעריכו, ואפילו ירצו להחזיר.
אבל יש אנשים שתחושת החוב הזאת ממש מציקה להם. בפרט אנשים שחיים לפי המוטו של "אני לא חייב לאף אחד שום דבר!"
במקום להתמודד איתה, הם מתחילים לשכנע את עצמם שלא באמת עשיתם משהו מיוחד.
"הוא גם ככה אוהב לעזור."
"זה לא עלה לו כזה הרבה."
"ו… מגיע לי."
ופתאום, בלי שהם שמים לב, הם מתחילים להקטין את מה שנתתם להם. לא כי באמת לא נתתם, אלא כי ככה יותר קל להם לא להרגיש חייבים.
יש עוד משהו שקורה.
בני אדם מתרגלים מהר מאוד לטוב. מה שפעם היה נראה כמו מתנה ענקית, הופך עם הזמן לדבר רגיל. וברגע שזה נהיה רגיל, במקום להגיד תודה – מתחילים לצפות לקבל עוד.
אם בנוסף יש לאותו אדם אופי אגואיסטי או תחושת "מגיע לי", המצב יכול להחמיר עוד יותר. במקום לראות את הנתינה שלכם כמתנה, הוא מתחיל להרגיש שזו פשוט החובה שלכם.
חשוב לי להדגיש: זה לא רוב האנשים. יש אנשים שהנתינה שלכם רק מוציאה מהם את הטוב. הם מעריכים, הם זוכרים, הם רוצים לתת בחזרה, והקשר איתם נהיה עמוק יותר עם השנים. אני מדבר על סוג מסוים של אנשים. והמטרה של המאמר הזה היא לא לגרום לכם לחשוד בכל מי שסביבכם, אלא לעזור לכם לזהות את הדפוס הזה כשהוא מופיע, כדי שתדעו במי נכון להשקיע, ובמי כדאי לעצור בזמן.
אבל יש גם את הסוג השני. ולכן, עם השנים הגעתי למסקנה שהשאלה היא לא רק כמה לתת, אלא בעיקר למי לתת.
לפני שאתם ממשיכים להשקיע במישהו, תבדקו כמה דברים פשוטים:
- האם הוא יודע להגיד תודה?
- האם אתם שמים לב שהוא באמת מעריך את מה שאתם עושים בשבילו?
- האם הוא מחפש הזדמנויות לתת בחזרה?
- איך הוא מגיב כשאתם מבקשים ממנו משהו?
- והכי חשוב – האם ככל שאתם נותנים לו יותר, הוא נהיה אדם טוב יותר… או אדם שדורש יותר?
כי נתינה היא דבר מדהים. אבל נתינה צריכה לפגוש הכרת תודה, אחריות והדדיות. אחרת הקשר מתעוות!
במילים אחרות:
הנתינה צריכה לגדול ביחד עם ההכרת הטוב והאחריות של הצד השני. אם רק הנתינה גדלה – הקשר מתחיל להתעוות.
אם שלושת הדברים האלה לא קיימים, לפעמים דווקא ככל שתיתנו יותר – כך תיפגעו יותר.
ומאז אני משתדל לא לשאול רק כמה אני יכול לתת. אני שואל קודם כל: מי האדם שעומד מולי? את הנקודה הזו כדאי לקחת גם מול הילדים שלכם- שימו לב, אם אין להם הכרת הטוב זה אומר שלא חינכתם להכרת הטוב וכדאי מאד להתחיל בהקדם לחנך לזה. וללמוד איך עושים את זה כי המחיר יהיה מאד גבוה איתם.
